השיטה העיקרית לזיהוי החומר של בקבוק פלסטיק היא לבדוק את סמל המיחזור המשולש בתחתית. אתה יכול עוד לאמת זאת על ידי התבוננות במאפיינים פיזיים כגון מראה, מרקם והצליל שהוא משמיע; במקרים ספציפיים, ניתן להשתמש בבדיקת צריבה לאישור מדויק.
שיטת הליבה: זיהוי הסמל המשולש בתחתית
זוהי הדרך הסמכותית והחינמית ביותר לזהות את החומר. כמעט כל בקבוקי הפלסטיק התואמים כוללים סמל משולש (הנוצר על ידי חיצים) בתחתית. בתוך המשולש יש מספר מ-1 עד 7, המייצג חומר ספציפי, מלווה לרוב בקיצור באנגלית:
לא. 1 PET: פוליאתילן טרפתלאט; נמצא בדרך כלל בבקבוקים של מים מינרליים ומשקאות מוגזים.
לא. 2 HDPE: פוליאתילן בצפיפות גבוהה; נמצא בדרך כלל בבקבוקי שמפו ובקנקני חלב.
לא. 3 PVC: פוליוויניל כלוריד; משמש לעתים רחוקות לאריזת מזון, נפוץ יותר בחומרי בנייה.
לא. 4 LDPE: פוליאתילן בצפיפות נמוכה; משמש לעתים קרובות עבור בקבוקי לחיצה גמישים וניילון פלסטיק.
לא. 5 PP: פוליפרופילן; נמצא בדרך כלל במיכלי מזון הניתנים למיקרוגל ובכוסות יוגורט.
לא. 6 PS: פוליסטירן; נמצא בדרך כלל בקערות אטריות אינסטנט ובמכלי איסוף חד פעמיים.
לא. 7 אחר: כולל חומרים מיוחדים כגון PC (פוליקרבונט) או PLA (חומצה פולילקטית); משמש לעתים קרובות עבור בקבוקי מים עמידים לשימוש חוזר או מיכלים מתכלים.

